צרחות. בכי. אלימות. זריקת חפצים. מכירים את הרגעים ההלו בהם הרגש מציף את הילד ומשבש לגמרי את ההתנהגות שלו? במאמר הבא נבין למה זה קורה, וחשוב מכך - איך נוכל לתת לילדנו את הכלים להתמודד עם הרגעים הלא פשוטים הללו?
בואו נתחיל בהתחלה...
מה זה קושי בויסות רגשי?
רגש זהו מנגנון טבעי, פנימי שעוזר לנו להתמודד עם העולם החיצוני. בדרך כלל הקושי שלנו לא יהיה עם רגשות נעימים, אלא עם הרגשות שאנחנו פחות אוהבים להרגיש – כעס, תסכול, זעם, פחד, קנאה.
בתור מבוגרים, פעמים רבות נזדהה עם רגש ו"נתקע" עליו. רובנו יכולים להישאר כעוסים הרבה מאוד זמן. חשוב לזכור שהרגש הוא לא אנחנו, רגש הוא מצב זמני, שבמידה ויזכה להתייחסות והכרה, הוא יחלוף עלינו כמו גל. את התנועה הגלית הזו של הרגשות קל יותר לראות בקרב פעוטות. אם נתבונן בהתנהלות של פעוטות נראה ממש את התנועה של הרגש שבא וחולף - כך למשל ילד יכול לצחוק וליהנות, עד לנקודה בה לא מקבל משהו שהוא רוצה, כתגובה לכך עולה רגש של תסכול, הוא כועס ובוכה, אך כמה דקות קצרות לאחר מכן דעתו עשויה להיות מוסחת על ידי משחק והוא שוב צוחק ונהנה. כלומר, יש גמישות ותזוזה במעבר בין הרגשות.
יש ילדים (וכמובן גם מבוגרים, אבל אנחנו נתמקד כרגע בילדים) שחווים מה שאנחנו קוראים לו קושי בויסות רגשי. מה זה אומר בעצם?
קושי בויסות רגשי יכול לבוא לידי ביטוי באחת או יותר מהדרכים הבאות:
1. ילדים בעלי רגישות גבוהה לגירויים, על כן יבחינו בניואנסים מאוד קטנים אצל האחר – שינוי טון דיבור, הבעות פנים, שפת גוף. הם יחוו את כל אלו בעוצמות גבוהות.
2. תגובה רגשית עוצמתית - ילדים אלו יבטאו כעס, זעם, עלבון בצורה חזקה, מה שאנחנו קוראים התקפי זעם.
3. יתאפיינו בחזרה איטית למצב הרגוע, כמו כן הרגשות הקשים עשויים להישאר במערכת ולצוף שוב ושוב כאשר עולה טריגר לכך.
מה מפעיל את הטריגר להצפה רגשית?
עשויות להיות סיבות רבות להתפרצויות זעם, הטריגרים הנפוצים אצל ילדים:
טריגר פיזי - חוסר בשעות שינה או רעב. אלו דברים שקל יותר לקלוט ולתת עליהם מענה מתאים, כמו זמן מנוחה בצהריים, ארוחות מסודרות וכד'.
טריגר רגשי - בעיקר סביב תחושות של תסכול.
בהקשר הרגשי חשוב לזכור שהרגשות הקשים הם לא האויב. הם חלק מהתנהלות שלנו בעולם, הם עוזרים לנו ללמוד את עצמינו מול העולם. ניתן לדמות את הרגשות למעין מצפן פנימי שמסייע לנו להבין מה מתאים לנו ומה לא. זה בסדר להרגיש אותם. זה בסדר להרגיש אכזבה. כעס. תסכול. קנאה.
אם עכשיו אני רוצה להישאר בגן השעשועים ואומרים לי לחזור הביתה זה מתסכל, זה מנוגד למה שאני רוצה לעשות. גם אצל ילדים גדולים יותר, כשיש מפגש בין מה שאני רוצה לעשות (לשחק בסוני למשל) לבין מה שאומרים לי לעשות (להתקלח, להכין ש.ב.) יש פה תסכול וכעס.
כשילד חווה הצפה רגשית, או התקפי זעם, קודם כל חשוב להבין שיש פה ילד שחווה חוויה קשה של רגשות מכאיבים. ההיבט החיובי הוא שהוא מוציא את זה החוצה, הוא מרגיש מספיק בטוח כדי לפרוק את הרגש ולא להשאיר אותו כלוא בפנים. כשאנחנו לא נותנים פורקן לרגשות, כשאנחנו לא נותנים מקום לרגשות קשים זה גורר חוויה של ניתוק, חוסר שלמות, עלול לגרום לדיכאון ולמחלות פיזיות, כי יש חלק בעצמי שאני לא מתייחס אליו והוא ימצא את הדרך החוצה.
לכן, נרצה קודם כל ללמד את הילד מה בכלל עובר עליו כרגע? מה הוא מרגיש? נסייע לו לתת לרגשות הללו שם, התייחסות, לגיטימציה ומקום. לצד זאת, נרצה לספק לו כלים להתמודדות, ללמד אותו כיצד ניתן לפרוק את הרגשות בדרך שהיא מקובלת.
אז בואו נדבר על הכלים האלו. נחלק אותם למה אני עושה תו"כ ההתפרצות שלי הילד, מה אני עושה אחרי, ומה אני עושה לפני ובשגרה כדי להפחית את ההצפות האלו.
מתוך שיחה שלי עם יונית ספיר, יועצת זוגית ומנחת הורים, על הצפה רגשית וכלים להתמודדות. השיחה נערכה במסגרת לייב בקבוצת הפייסבוק "שמים את ההורות על המפה".
כלים להתמודדות במהלך ההצפה הרגשית של הילד:
ראשית - נזכור שהתפרצויות זעם, או כל ביטוי התנהגותי אחר להצפה רגשית, הוא למעשה ביטוי למצוקה שכרגע הילד חווה. כשהילד נמצא במצוקה, בהצפה רגשית, הדבר יבוא לידי ביטוי בעיקר בהתקפים של כעס, בכי, צעקות ואף אלימות.
מה לא לעשות? פעמים רבות ההורה ימצא את עצמו "נגרר" למצב הרגשי של הילד. ויגיב בלחץ, בחוסר מנוחה, בצעקות. תגובה שכזו למעשה רק מסלימה את הסיטואציה ומעצימה את הקושי של הילד. הילד למעשה ירגיש ש: "וואו אם ההורה שלי כל כך נלחץ ממה שעובר עלי, כנראה שבאמת קורה פה מאוד מאוד מפחיד ומאוד לא בסדר". תגובה שכזו משדרת לחץ של ההורה, מה שרק מגדיל את המצוקה שהילד כרגע נמצא בה.
מה הוא כן צריך? ילד צריך להרגיש שכשהוא במצב קשה, ההורה משדר לו שהכל בסדר. אני איתך.
איך ההורה יכול לעשות את זה? עם כל הקושי (וזה קשה מאוד לא להיגרר למקום של צעקות, עצבים, איומים – אלו תגובות של לחץ) להישאר רגוע. להרגיע את האירוע ולא להסלים אותו. לשדר לילד שאני פה איתך בזה. אני אשב איתך עד שהרגש יחלוף. כדי שזה יקרה, כדאי לרדת פיזית לגובה העיניים של הילד, יש ילדים שיתנו לחבק אותם במצב הזה ויש כאלו שלא, תלוי ילד. פשוט לחכות אתו יחד. עכשיו כמובן שאם ההתפרצות הזאת הופכת להיות אלימה אז אנחנו נתפוס את הילד כדי שלא יפגע בעצמו, בנו או באחרים, גם את זה לנסות לעשות ברוגע ואסרטיביות, וכדאי להגיד תו"כ: "אני מחזיקה אותך כי אני שומרת עליך". לא לדבר יותר מידי בזמן האירוע, אלא לחכות יחד עם הילד להרגעות שלו.
מה עשינו בתגובה כזו? הראינו לילד שאנחנו איתו, שזה בסדר שהוא מרגיש ככה (זה אולי לא בסדר איך שהוא מגיב לרגש, אבל זה בסדר שככה הוא מרגיש) וגם נתנו לו דוגמא אישית של איך להתנהל במצב כזה – דרך זה ששמרנו על רוגע.
כלים להתמודדות לאחר ההצפה הרגשית של הילד:
ראשית, נחזק את הילד על החלק של הרגיעה: "אני שמחה שהצלחת להירגע, אתה רוצה חיבוק? אני אוהבת אותך." כלל שנחזק וניתן תשומת לב לחלקים שאנחנו רוצים לראות יותר, כך החלקים האלו יתעצמו.
שנית, נעזור לילד להבין מה עבר עליו. כי הוא לא תמיד ידע לקשר את הרגש להתנהגות. ממש נגיד לו: "אתה מאוד כעסת ש...", "מאוד נפגעת כי..." כמה שיותר קצר וממוקד. שיחה בגובה העייניים של הילד, כשמדברים הרבה - הילד ילך לאיבוד. לנסות לא להיכנס לשיחות ארוכות, והרצאות כי המסר יאבד.
נחשוב איתו ביחד מה עוזר לו להירגע? איך הוא יוכל להגיב בפעם הבאה? מתוך אמירה שזה בסדר לכעוס, זה באמת לא נעים שצריך ללכת הביתה בזמן שאתה רוצה לשחק. אבל אנחנו לא מתנהגים בצורה כזו. זה לא עוזר כשאנחנו רק אומרים לילד מה הוא לא יכול לעשות. אנחנו צריכים לעזור לו למצוא מה כן. ואפשר לשאול אותו מה אתה כן יכול לעשות כשאתה כועס? אולי יהיו לו רעיונות ואולי לא. נוכל לחשוב איתו יחד על רעיונות ממקום של הצעה ולא הרצאה: "אתה יכול לצעוק שאתה כועס? אולי חיבוק יעזור לך? להרביץ לכרית? לשחרר את הכעס בריצה?" ננסה למצוא יחד אסטרטגיה שניישם בפעם הבאה.
כמובן שבפעם הבאה הוא לא יישם את זה בעצמו אלא יזדקק לתיווך שלכם, שתזכירו לו מה אמרתם שתנסו.
לאחר מכן, כדאי לעבור הלאה לפעילות כיפית או להמשך היום כדי לשדר שהכל בסדר ולהוריד את הפוקוס מהמקרה שאותו אנו לא רוצים לחזק.
כלים להתמודדות בשגרה ולפני ההצפה הרגשית של הילד:
זהו למעשה החלק החשוב ביותר, שכן כאן נעשית רוב הלמידה, ואז כשמגיעים למצב קיצון יש יותר יכולות וכוחות לאסוף את עצמי ולא להגיע למצב של התפרצות.
התרגול השוטף עם הילד יכלול:
שיח רגשי: נלמד את הילד לדבר רגשות. גם רגשות נעימים וגם רגשות לא נעימים. כלל שהוא יוכל לחבר ביתר קלות בין מה שעובר עליו לבין הרגש שזה מעלה בו ולבטא את זה – הדברים יגיעו להתפוצצויות פחות עוצמתיות. אני ממליצה בכל ערב לעשות טקס שיתוף הדדי. ההורה הוא הראשון שמשתף ב 2 רגשות שחווה היום, רגש נעים וגש פחות נעים ואז בעצם הוא יוצר לילד מודלינג של איך משתפים ברגש? שזה בסדר להרגיש גם רגש שלילי וגם חיובי. השיתוף אגב יכול להיות קשור לילד ויכול להיות לא קשור אליו (אבל מותאם). למשל: הרגשתי גאווה כשראיתי אותך חולק עם החברים, וכעסתי היום על חברה בעבודה כי היא לא עזרה לי. לאחר השיתוף של ההורה, הילד משתף ב 2 רגשות שחווה היום. כשהוא משתף אנחנו לא מוצאים לו פתרונות, לא כועסים ומוכיחים אותו. רק מקשיבים. בלי ביקורת ובלי שיפוט. זוהי שפה שצריך ללמוד, יהיו ילדים שהדבר לא יהיה להם קל. אפשר לעזור להם ואפילו ממש להתחיל מדברים פשוטים כמו שמחתי לאכול את הסוכרייה היום. כלל שנתרגל את זה זה יהפוך להיות חלק מהשיח בבית, ובמצבי כעס או תסכול הילד יצליח לדבר את הרגש ולא להראות אותו בדרכים אחרות. הוא גם ידע לדבר את זה והוא גם ירגיש נראה ונשמע, ללא ההתפרצות. לחצו פה להרחבה בנושא השיח הרגשי.
תרגול באמצעות סיפורים: לשאול איך הילד הרגיש בסיפור? מה הוא יכול לעשות אחרת? מה הוא צריך באותו הרגע?
תרגול דרך סיטואציות של ילדים אחרים: להשתמש בילדים אחרים שאנחנו רואים ולשאול מה קרה לו? מה הוא יכול לעשות? וכד'.
לדבר את החזקות של הילד: למצוא את התכונות החזקות של הילד שלי ולתת להם מקום ונראות בבית. ככל שיהיה בטוח יותר בחזקותיו, יהיה לו קל יותר להתמודד עם המקומות שחווה כמאתגרים. לחצו פה להרחבה בנושא חיזוק ביטחון עצמי.
להאיר את ההצלחות שלו: לסמן את ההצלחות הקטנות בדרך - כשהוא מצליח להירגע מעט יותר מהר, כשהוא רק צועק ולא מרביץ ועוד.
לחזק את העצמאות של הילד: רבים מהתסכולים נובעים מרצון של הילד להחליט על עצמו, ניתן להדגיש את במקומות בהם הילד הוא המחליט, הוא הבוחר.
זיהוי אירוע נפיץ: כדי מלכתחילה למנוע את התסכולים הללו ננסה עד כמה שאפשר לזהות אותם לפני שהם מתפוצצים ולהזכיר לילד מה הוא יכול לעשות במצבים כאלו, לשאול אותו מה יעזור לו. ניתן גם או להסיח את דעתו.
התרמה: להכין את הילד לפני למה שעומד לקרות. "אנחנו הולכים לקניון ויהיה לך מותר רק משחק אחד." "אנחנו הולכים לגן שעשועים ואני אעשה לך סימן קצת לפני שהולכים כדי שתוכל להתכונן ולהיפרד מהמתקנים." "אנחנו הולכים לפארק ואולי יהיו שם כלבים, מה נשעה אם נראה כלב?" ככל שהילד ידע לפני מה מצפה לו הוא יוכל להיערך לזה והתסכול יפחת.
גבולות ברורים: כלל שהכללים והחוקים יהיו לו יותר ברורים הוא יבין מה מצופה ממנו, הודאת תגבר וההצפות הרגשיות יפחתו כי הוא כבר מוכן למה שעומד להיות.
עיבוד סיטואציות דרך משחקים ויצירות: אצל ילדים השפה הוורבלית עדיין לא מספיק מפותחת, ועיבוד של חוויות, רגשות ותחושות נעשה בעיקר דרך יצירות ומשחקי דמיון. לאחר אירוע אפשר להציע לילד לצייר את מה שקרה ולהמציא על זה סיפור, או לצייר את מה שהיה רוצה שיקרה. הציור עוזר לו לעבד את החוויה ואת הרגש, לתת מקום לרצונות שלו ולתסכולים שלו.
ליצור את הרגש: אפשר לצייר את הכעס. איך הוא נראה? איפה הוא היה בגוף? ילדים שסובלים מפחדים ניתן להכין איתם שיקוי קסם של אומץ למשל, או ליצור גיבור על ולחשוב יחד מה הכוחות שלו. להכניס להתמודדות הזו גם את עולם היצירה. זה יעזור לילד לבטא ולעבד את מה שעובר עליו. יש ילדים שמגיעים אלי לטיפול כועסים ואנחנו זורקים חימר או פלסטלינה על הרצפה, ומדמיינים את כל הדברים המכעיסים שקרו לנו יוצאים עם הזריקה. מהר מאוד הכעס יוצא מתחלף לכיף.
דרכים ושיטות להגביר תקשורת עם הילד ולשפר את ביטחון עצמי אצל ילדים תוכלו למצוא בקורס הורים אונליין.
למידע נוסף:
הדר דוד
054.5710394