היא הגיעה אלי בחרדה גדולה, נערה שיודעת לדבר, אולם בציבור היא שותקת.
רוצה לדבר ולספר, אך הפחד כמו מחסום, עוצר. עבודה באמנות, ללא מילים הצליחה בהדרגה למוסס את החרדה. אילמות סלקטיבית.
כל פעם שרוצה לדבר עיניה מתמלאות דמעות מהתרגשות, המאמץ ותסכול – אך הקול לא יוצא...
"זה בסדר. אנחנו לא חייבות לדבר" אמרתי לה.
ולא דיברנו.
פגישה שלמה עברה בשקט מתוח, בין הנערה למטפלת שהיא עדיין לא מכירה.
בפגישה הבאה, היא כבר הצליחה להגיד "כן" ו"לא".
בפגישה שלאחר מכן חייכה.
בהמשך הצליחה ליזום איתי שיחה קצרה.
ממפגש למפגש, באטיות זהירה, החדר החל להתמלא בסיפורים, זיכרונות, פחדים, תסכולים, תקוות וצחוק.
עוד מעט נסיים שנה של עבודה משותפת, והיא ספרה לי בהתרגשות שהצליחה לדבר מעט עם בנות הכיתה.
תהליך השחרור התאפשר דרך נתינת מקום מאפשר לתחושת הלחץ, הפחד וחוסר הביטחון.
האומנות החליפה את המילים.
בתחילה היצירות היו מאוד מדויקות ושמורות, היא יצרה לבדה.
בהדרגה הסכימה להכניס אותי לעולמה בכך שאפשרה לי ליצור יחד איתה.
השחרור התחיל באמנות - זרקנו חימר, התזנו גואש, התלכלכנו.
השתחררנו.
החרדה והמילים החלו להשתחרר ביחד אתנו....
אילמות סלקטיבית הוא מצב שמבטא חרדה חברתית גדולה. במצב של אילמות סלקטיבית יהיה קושי לדבר במצבים חברתיים מסוימים, שנחווים כמאיימים ומעוררי חרדה.
בטיפול באומנות מתאפשר קשר טיפולי מיטיב גם ללא מילים, שממוסס לאט לאט את החרדה.
אולי יעניין אותך גם: טיפול רגשי לילדים
למידע נוסף:
הדר דוד
054.5710394